איך שופטים באמת קוראים כתבי טענות
שופטים אינם קוראים כתבי טענות כמו עורכי דין. הם אינם מחפשים עוד טיעון – אלא דרך יעילה, קוהרנטית ומוצדקת להכריע.
המערכת מבוססת על ניתוח האופן שבו שופטים בפועל:
- ממסגרים שאלות,
- מפחיתים עומס,
- ובוחרים בין חלופות הכרעה סבירות.
עומס קוגניטיבי והכרעה שיפוטית
מחקרים בפסיכולוגיה קוגניטיבית ובמשפט מראים כי גם שופטים מקצועיים מושפעים מעומס מידע, סדר הצגת טענות ומבנה ההנמקה.
כאשר כתב טענות:
- עמוס,
- חוזר על עצמו,
- או חסר היררכיה ברורה,
הוא מקשה על אימוץ עמדת הכותב – גם אם היא נכונה משפטית.
מה המערכת משפרת בפועל
- מבנה טיעון (ולא רק ניסוח)
- מיקום טענות חזקות וחלשות
- מסגור השאלה השיפוטית
- נטרול התנגדויות צפויות
- הצעת מסקנות “קלות לאימוץ”
מתי זה משנה תוצאה – ומתי לא
המערכת אינה קסם. היא אינה:
- ממציאה טיעונים שלא קיימים,
- מחליפה ראיות,
- או מצילה תיק חלש.
אך בתיקים גבוליים, בשאלות פרשניות, ובהכרעות שיש בהן יותר מתוצאה סבירה אחת – אופן הצגת הטיעון יכול להטות את ההכרעה.
לא מחליף עורך דין. מעלה אותו רמה.
המערכת נועדה להעצים עורכי דין – לא להחליף שיקול דעת משפטי, אלא לשפר את האופן שבו הוא בא לידי ביטוי.